על רבי זושא מאניפולי (1730-1800)

רבי זושא, מחשובי האדמו"רים החסידיים, אחיו הבכור של רבי אלימלך מליז'נסק, נערץ בשל מסירותו העמוקה אך הפשוטה לאלוהים, הקורנת שמחה והתלהבות. רבי זושא מתואר לעתים קרובות באגדות החסידיות כדמות תמימה, כמעט בורה וילדותית. כל יצר של התגאות לא נגע בו וכל אבקת גדלות לא דבקה בו.

רבי זושא נולד למשפחה אמידה, והיה בנו של רבי אליעזר ליפא, בעל אחוזה עשיר. יחד עם אחיו הצעיר, רבי אלימלך, הוא עסק במסעות רוחניים שונים. האחים יצאו ל"גלות" שהטילו על עצמם, נודדים דרך עיירות פולניות כקבצנים כדי לעורר אנשים לתשובה. מסופר שהיה מוכיח את החוטאים באופן מחוכם; כשפגש ביהודי חוטא היה מתוודה בפניו על חטאיו כאילו היו שלו.

גישתו של רבי זושא לרוחניות היא באופן בולט אנטי-ממסדית ואנטי-למדנית. בניגוד לאחיו אלימלך, זושא לא היה תלמיד חכם ולא חיבר ספרים. אדיקותו הייתה רגשית וגופנית, ולא אינטלקטואלית. מקורה בחיבור ישיר, עמוק ואינטואיטיבי לאלוהים. הוא תפס את התורה לא דרך לימוד, אלא דרך הגוף והרגש. לכן תפילותיו ותגובותיו היו לעתים קרובות מוגזמות ולא מובנות.

רבי זושא מסמל חזרה ליהדות המאופיינת בתמימות, פשטות ורגש. למרות השונות שלו, הוא התקבל בחיבה על ידי הקהילה החסידית. זושא מגלם את המהות העמוקה של החסידות. אחת מאמרותיו המפורסמות מתמצתת את הפילוסופיה שלו: "בעולם הבא אם ישאלוני: למה לא היית משה רבנו? אדע מה להשיב. אבל אם ישאלוני: למה לא היית זושא? לא אדע מה להשיב."