נולדתי ב-5 לספטמבר 1977, בבית החולים אסף הרופא. בדיוק באותו יום בקצה השני של העולם, סוכנות החלל האמריקאית שיגרה את הגשושית Voyager 1 לחלל. לשנינו משימה זהה: ליצור מגע.
האם אנחנו לבד?
פנטזיה פוסטמודרנית על אלוהים, חייזרים ושואה
מספר סיפורים נפרדים, הנקשרים ביניהם ומציירים את הקושי האנושי לגעת באדם אחר.אקטיביסט למען זכויות בעלי-חיים שניסה לרצוח מדען סובייטי לשעבר, שערך ניסויים רפואיים חלוציים בבעלי-חיים, מעמיד פני כלב כדי להתחמק מהכלא; פרופ’ קרל סייגן מתאהב בעוזרת שלו אן דרויאן, המתעקשת לכלול את זוועות השואה בתקליט הזהב שישוגר למרחבי החלל על גבי הגשושית וויאג’ר 1, שמשימתה לאתר חיים תבוניים מחוץ למערכת השמש; אישה בעלת מעיל זוגי מחפשת את תאומתה הסיאמית אשר נחטפה על ידי חייזרים; המחזאי יונתן קלדרון, שנולד בדיוק ברגע שיגור הגשושית, מתוודה על בדידותו בפני חשפנית באתר מצלמות בשידור חי; זרם המחשבות של אן דרויאן שהוקלטו אל תוך תקליט הזהב ונמצא אי שם בשולי מערכת השמש, מתחבר לרשת האינטרנט ומשבש את זרם שידור הנתונים באתר המצלמות.
בעזרת סיפורים אלה מנסה המחזה לענות על השאלה הגדולה "האם אנחנו לבד?"
קטעי מוידאו ארט מתוך פרזנטציה של המחזה
ציטוטים מהמחזה
כל אדם שאי פעם אהבת, כל אדם שאי פעם הכרת, כל אדם שאי פעם שמעת עליו, כל בן אנוש שאי פעם היה, חי את חייו על גרגר אבק התלוי בקרן שמש.
הפרידו אותנו בכוח. לא רצינו. אמרו לנו שזה מסוכן. שלא נוכל להמשיך לחיות. הניתוח היה מסובך. כלי הדם שלנו היו ארוגים זו בזו. האיברים הפנימיים שלנו היו מחובקים. המחשבות שלנו היו מחוברות.
אנחנו בונים כאן תיבת נוח תרבותית. עם כל הרצון הטוב, לא נוכל להכניס לתוכה את כל תולדות האנושות. חלק מההיסטוריה יהיה חייב לאבוד במבול. גם אלוהים בעצמו החריב את העולם שברא. מחק את הרע ושמר את הטוב.
תן לאור שלך לזרוח על הכנסיות האפלות, ועל הקניונים הבוהקים. תן לאור שלך לזרוח על האדמה הפורייה, הקבורה מתחת למחלפים מהירים. תן לאור שלך לזרוח על הירח, המכוסה בעקבות.
תמונות השראה
מאת
יונתן קלדרון
שנה
דמויות
חמש נשים
חמישה גברים
(בגרסה המלאה)
שחקנים
2-5 נשים
2-5 גברים
תרגומים
אנגלית
הורדה
לקבלת אישור להעלות את המחזה אנא צרו קשר
בטעינה...